אינטליגנציה רגשית וילדים/ ענת גבע
אינטליגנציה רגשית: "הבנת משחק הרגשות וניהולם" (ג'ון גארדנר)
מזה שנים רבות, מנסים חוקרים בתחומי הפסיכולוגיה השונים לברר מהן התכונות והכישורים שיכולים לנבא הצלחה ואושר בחיי אדם. כיום ברור לכל כי אינטליגנציה קוגנטיבית (איי קיו) לבדה אינה מבטיחה הצלחה בחיי משפחה, זוגיות ,חברה, עבודה ואפילו לא הצלחה בלימודים.
אינטליגנציה רגשית -EQ , לעומת זאת, כוללת בתוכה מרכיבים רבים הדרושים לאדם ע"מ להצליח ולהגשים את עצמו, כגון: כושר התמדה, יכולת לדחות סיפוקים, שליטה על דחפים ויצרים, אמונה, אופטימיות,אמפטיה וכשרים חברתיים נוספים ומגוונים.
תפקידם של הרגשות בחיינו חשוב ועתיק. המילה "רגש" באנגלית – emotion שבא מהשורש הלטיני- מוטרה , כלומר- מוטורי מלשון "הנעה", ואכן לרגשות יש תפקיד חשוב והוא: להניע אותנו לפעולה. לרגשות יש גם תפקיד חשוב בכל הקשור במערכות יחסים, ובעיקר במשפחה.
כפי שכותב ד"ר דניאל גולמן: "חיי המשפחה הם בית הספר הראשון שלנו ללמידה רגשית: בקלחת אינטימית זו
אנו לומדים כיצד להרגיש ביחס לעצמנו ואיך יגיבו אחרים על הרגשותינו: כיצד לחשוב על ההרגשות הללו
ובאילו דרכים אנו יכולים להגיב. כיצד לזהות ולהביע תקוות ופחדים. בית ספר רגשי זה פועל לא רק באמצעות הדברים שהורים אומרים ועושים ישירות לילדיהם, אלא גם במודלים שהם מציעים להם כדי להתמודד
עם ההרגשות שלהם..."
לנו, כהורים יש תפקיד חשוב בחינוך ילדינו והוא- החינוך לניהול רגשי. והשלב הראשון והחשוב הוא-
ללמד את הילד להכיר את רגשותיו, לתת להם שם, לא לפחד מה והחשוב מכל : לא לבטל אותם.
הורים רבים טועים בדרך... מתום לב או מחוסר תשומת לב, הבה נבחן מס' דוגמאות:
ההורה המתעניין:
אמא: מה עשית היום?
בן: הלכתי עם יוסי לקניון
אמא: ומה קנית?
בן: קניתי ספר שרציתי כבר המון זמן...
אמא: יפה, וכמה זה עלה?
בן: 50 ₪
אמא: ואיך היה בביה"ס?
בן: קיבלתי 70 במתימטיקה
אמא: חבל. מה המורה אמרה?
בן: היא אמרה שאני מסוגל ליותר...
אמא: גם אני חושבת כך... אתה מאורגן לטיול מחר? וכו' וכו'
כפי שאנו רואים בדוגמא, ה"אם המתעניינת" באמת מתעניינת במעשיו של הבן, אולם אינה מתעניינת או מבטאת שום דבר הקשור לרגשות.היא איננה
שואלת אותו כיצד הוא מרגיש, האם הוא מרוצה שהצליח לרכוש את הספר? האם הוא מאוכזב מהציון במבחן? האם הוא מתרגש לקראת הטיול?
האם גם לא מביעה את רגשותיה כלל, אלא אך ורק את התעניינותה בפרטים ה"טכניים".
אם נלמד לשוחח עם ילדינו ולהתעניין גם ברגשותיהם, רמת התקשורת המשפחתית עשויה לקבל תפנית מפתיעה. הילדים יתחילו להיפתח
ולהביע בפנינו את רגשותיהם, פחדיהם, שאיפותיהם וכו'. הם גם יתעניינו יותר בנו וברגשותינו.
הורה נוסף :
ההורה פותר הבעיות
קיימים הורים רבים שמשוכנעים בכך שעצם קיומם נועד למטרה אחת בלבד- לעזור, לייעץ ולפתור את הבעיות של ילדיהם. כאשר אינם מצליחים בכך הם מרגישים מתוסכלים ביותר. הורה זה אינו מבין שלעיתים קרובות הילד
רק זקוק לאוזן קשבת, להבנה ולאמפתיה.
לדוג':
ילדה: אבא, היום שוב נועה לעגה לי בכיתה...
אבא: מה היא אמרה לך?
ילדה: היא צחקה עלי ואמרה שאני משקפופרית.....
אבא: ומה עשית?
ילדה: בכיתי!!!
אבא: למה את לא אומרת למורה? את יודעת מה, אני אתקשר עכשיו למורה....או אולי להורים של נועה....לא,
למורה עדיף.... אולי פשוט תכתבי לה מכתב?...לא אני אצלצל לאבא שלה....
ילדה: אבא!!! כבר השלמנו....
לפעמים הילד רוצה רק לשתף אותנו בחוויות הרגשיות שחווה, ולאו דווקא מחפש פתרונות... וחוץ מזה, יש לאפשר לילד למצוא פתרונות בעצמו.
זה יחזק אצלו את תחושת הביטחון והעצמאות.
והטיפוס האחרון:
ההורה הממתן
ילדה: אמא, היום בכיתי בהפסקה הגדולה...
אמא: למה?
ילדה:כי ילד אחד חטף לנו את הכדור וברח...
אמא: נו באמת, זו סיבה לבכות??
ילדה: נורא נעלבתי וכעסתי...
אמא: אני לא מבינה אותך.... מכל שטות את נעלבת ומתעצבנת....יש דברים הרבה יותר גרועים בחיים....
הסיכוי שילדה זו תשתף שוב את אימה הוא קלוש ביותר. האם, בנסיונה לעזור לביתה ולהראות לה את ה"פרופורציות" בחיים,
ביטלה את רגשותיה של ביתה, ושידרה אליה מסר ברור: רגשותייך אינם במקום, אינם ראויים ועליך לחדול מלהרגיש כך....
אז מה כן?
1. להקשיב, לשתף ולהתעניין ברמה הרגשית: השתמשו בשאלות כגון: ואיך את/ה מרגיש/ה עם זה?
אתה שמח? עצוב? מתוסכל? גאה? וכו'. גם כאשר אתם משתפים את ילדיכם, שתפו גם ברגשות המלווים אתכם:
" אתמול איחרתי לעבודה והבוס כעס עלי. הרגשתי ממש לא נעים והייתי די עצובה במשך היום..."
2. פשוט להקשיב- גם לילדינו וגם לבני הזוג שלנו. ללא ביקורת, ללא עצות, ללא שיפוטיות וללא נסיון לפתור כל דבר.
לעיתים קרובות הקשבה, אמפתיה וחיבוק פותרים ועוזרים הרבה יותר...
3. לשקף במקום לבטל: כאשר הילד שלנו מספר לנו על הרגשתו, במקום לבטל אותה- שקפו לו:
"אני שומעת שזה מאוד העציב אותך", "זה נשמע מרגיז מאוד..." , " אתה נשמע לי מאושר" וכד'.
שיקוף זה משדר מספר אמירות חשובות לילד: א. אני מקשיב ומבין אותך. ב. לדברים שאתה חווה ומרגיש יש שמות. ג. הרגשות שלך לגיטימיים. ד. אתה לא לבד- גם אני חש כך לפעמים.
לסיכום: הרגשות הן חלק מאתנו. אי אפשר לדכא אותן, להתעלם מהן או לבטלן. הרגשותינו משפיעות על מעשינו. כאשר מעודדים את ילדינו להביע את תחושותיהם , אנו מראים שאנו רגישים לאותות שהם משדרים- וזו למעשה מהותה של אמפתיה, והבסיס לכל מערכת יחסים ובעיקר בין הורה לילד.
