כולנו רוצים לגדל ילדים עצמאיים ובטוחים בעצמם, אך רבים מאיתנו טועים אי שם בדרך:

בואו ניקח לדוגמא סיטואציה מוכרת: הילד/ה חזר מביה"ס בפנים נפולים, ומספר בבכי שהמורה צעקה עליו שלא באשמתו... מה תהייה תגובתנו הראשונית?

כהורים אוהבים, אכפתיים ומגוננים , סביר להניח שנרוץ לדבר עם המורה, אולי אפילו מאחורי גבו של הילד.

הלקח שלומד הילד מאירוע כזה הוא משולש: 1. איני מסוגל להתמודד עם אנשים הנוהגים בי שלא כהלכה. 2. מישהו צריך להסדיר את העניינים בשבילי. 3. אין כל קשר בין התנהגותי לבין התנהגות אחרים כלפי. אנשים יכולים להתנכל לי ואני אהיה חסר אונים.

וכאן העוקץ- גם אם באמת נהגה המורה בילד בחוסר צדק ובעוינות, האם יהיה זה האדם הראשון והאחרון שינהג בו כך בחייו? האם לעולם לא ייאלץ להסתדר ולהתמודד במאבקים ועימותים בינאישיים?

ילד שגדל עם המסר שהוא "לא יכול" ו"לא מסוגל", עלול לגדול ולהפוך לאדם מיואש, בעל דימוי עצמי נמוך ובטחון עצמי מעורער. אותו אדם יחפש תמיד אחרים שיעשו עבורו ויגנו עליו.

עלול להיווצר מצב הפוך, שבו הילד שגדל ינסה כל חייו להוכיח שהוא כן יכול להתמודד עם החיים ויקלע לחיים של עשייה אינטנסיבית כפייתית, ברצף של הוכחות לכוחותיו.

 לעתים נמשכת שרשרת ההוכחות כל החיים. גם אם הסביבה השתכנעה מזמן בכישוריו של אותו ילד, שכבר היה לאיש, הוא עצמו עדיין לא משוכנע.

 

הורה הרוצה להכין את ילדו לחיים ולטפח בו אחריות ועצמאות, ישתתף ברגשותיו ויעודד אותו, (בלי לבטל את רגשות הילד לדוגמא- לא רצוי להשתמש במשפטים כגון: "אוי, נו באמת, בגלל זה אתה בוכה? אין לך ממה להיות עצוב..." וכד'),

אפשר לומר:"זה באמת מרגיז כשקורה דבר כזה", ואח"כ לנסות ולחפש יחד דרכי הבנה והתמודדות. לדוגמא: האם המקרה חד פעמי או חוזר על עצמו? האם המורה נוהגת כך בכולם? כיצד אפשר לפתור את הבעיה?

על הילד עצמו להחליט כיצד יתמודד עם מציאות בלתי רצויה זו שהוא עומד בפניה, ותפקיד ההורה לעודד את הילד, לייעץ לו ולשדר לו את המסר החשוב ביותר:

"אני סומך עלייך שתוכל להתמודד עם הבעיה, ואני כאן כדי לסייע ולתמוך בך בכל דרך אפשרית"

סיפורו של פרפר:

האדם עמד והתבונן בפרפר הנאבק לצאת מהגולם. לאחר מס' דקות נכמרו רחמי האיש על הפרפר שמתאמץ ולא מצליח לצאת, נטל מספריים וגזר פתח רחב בגולם כך שהפרפר יצא בקלות. ישב האיש וחיכה לראות כיצד פורש הפרפר כנפיים ועף, אך הדבר לא קרה. מאמצי הפרפר לצאת מהגולם הם אלה שמאפשרים לכנפיו להתפתח כדי שיוכל לעוף.

כך גם האדם- התמודדות עם קשיים וכישלונות יכולה להצמיח ולחזק אותנו.

טשטוש המציאות הקשה בניסיון לספק הגנת יתר עלול להגביר את תחושת הנחיתות וחוסר היכולת.

צער, כאב, כשלון- כל אלה הם חלק ממגוון החוויות של האדם. אין להגן על ילדים מפניהם. אין לנסות להסתיר אותם. כשלון וכאב יכולים להצמיח באדם כוחות ויכולות ולסייע להצלחתו ולחיזוק הדימוי העצמי שלו.

 

ונקנח בשיר:

 

"ביקשתי כוח , ואלוהים נתן לי קשיים לחשלני...

 ביקשתי חכמה , ואלוהים נתן לי בעיות לפתור...

 ביקשתי שפע ואלוהים נתן לי כוח ומוח לעבוד...

 ביקשתי אומץ ואלוהים נתן לי מכשולים להתגבר עליהם...

 ביקשתי אהבה ואלוהים נתן לי אנשים שאוכל לעזור להם..."

 

 ביקשתי טובות ואלוהים נתן לי הזדמנויות...

 לא קיבלתי שום דבר ממה שביקשתי , אבל קיבלתי את כל הנחוץ לי..."

 

 

בכתבתי נעזרתי בספרה המצוין של תלמה בר-אב: "לגעת בחיים".

 

בהצלחה

ענת גבע