חג הפסח – חג החרות / ענת גבע
. "חובה עלינו לספר ביציאת מצרים משום שבכל דור ודור, בכל הזמנים, בני האדם משועבדים
לדפוסי חשיבה שונים ומשונים המצרים את החיים, הגורמים סבל, מלחמות "גדולות" בין עמים
ומלחמות "קטנות", אפילו עם האנשים הקרובים אלינו ביותר....
" (דורית דביר)
ובאמת, למרות שהעימותים והקונפליקטים שלנו עם ילדינו צפויים וחוזרים על עצמם,
הם גם מתסכלים ,מתישים אותנו וגורמים להרס של מערכות היחסים והאווירה בבית.
לפי עקרון 90/10, מאת סטיפן קוואי : 10% מחייך מורכבים ממה שקורה לך.
90% מחייך מורכבים מהאופן שבו את/ה מגיב/ה.
לְמה הכוונה?
בד"כ אין לנו שליטה על 10% מהקורה לנו:
איננו יכולים למנוע ממכוניתנו מלהתקלקל. אין לנו שליטה על לוח הזמנים של הטיסה שלנו, למרות שאיחור בטיסה ישבש לחלוטין את סדר היום שלנו. אין לנו שליטה באופן הנהיגה של נהגים אחרים על הכביש וגם לא על גשם פתאומי שיורד כשבדיוק תכננו טיול בחיק הטבע.
על מה יש לנו שליטה? על התגובות שלנו לדברים שמחוץ לשליטתנו.
על 10% מהאירועים אין לנו שליטה. על 90% מהם יש לנו שליטה. כיצד? בעזרת תגובותינו.
בידינו לקבוע, אם כן, 90% ממה שקורה לנו בחיים. כיצד? על-ידי תגובתנו.
אין לנו יכולת "לשלוט" ב"אור האדום" ברמזור. אולם אנחנו יכולים להחליט לא להתעצבן ולא להיכנס ללחץ. אנחנו יכולים לשלוט בתגובותינו.
הנה דוגמא:
אתה אוכל עם משפחתך ארוחת בוקר. בתך שופכת כוס קפה על בגדיך. אין לך שליטה על מה שקרה כרגע. מה שיקרה מעתה תלוי בתגובתך.
אתה מתרגז ומקלל. אתה גוער בה ונוזף בנוקשות. היא בקושי עוצרת את דמעותיה.
אחרי כן אתה מתפנה לגעור בבת-זוגך על שהתרשלה והניחה את כוס הקפה כה קרוב לשולי השולחן. מלחמת מלים קצרה מתפתחת. אתה רץ לחדרך ומחליף את חולצתך.
אחרי כן אתה מבחין שבתך כה הייתה עסוקה בבכי שטרם הספיקה לסיים את ארוחת הבוקר ולכן לא הספיקה להתכונן בזמן ליציאה מהבית, ואיחרה להסעה לביה"ס.
זוגתך מוכרחה לנסוע כבר עתה לעבודה. אתה ממהר למכוניתך ומסיע את בתך לבית ספרה. בשל איחורך אתה "מרביץ" מהירות מעל המותר בשטח בנוי, "נתפס" ע"י שוטר תנועה, מפסיד 15 דקות יקרות ו-250 ₪ קנס +4 נקודות ומגיע סוף-סוף לביה"ס.
בתך רצה למסדרון ביה"ס מבלי להיפרד ממך... כשאתה מגיע באיחור של 20 דקות לעבודה אתה נזכר שבגלל המהירות שכחת את תיקך בבית. יומך החל ממש נורא. ככל שהזמן עובר נראה שהכל הופך לגרוע וגרוע יותר ויותר.
אתה מצפה כבר לשוב הביתה.
כשאתה שב כבר, אתה מוצא שנתקע טריז ביחסיך עם רעייתך ועם בתך. מדוע? בשל תגובותיך בבוקר.
מדוע היה לך יום נורא?
[א] האם הקפה גרם לכך?
[ב] האם בתך גרמה לכך?
[ג] האם השוטר גרם לכך?
[ד] האם אתה גרמת לכך?
התשובה הנכונה היא [ד] אתה גרמת לכך.
לא הייתה לך כל שליטה על מה שקרה עם כוס הקפה.
תגובותיך בחמש הדקות שאחרי כן, הן שקלקלו כליל את יומך.
איך היו העניינים יכולים להתגלגל אחרת ?
קפה נשפך עליך.
בתך עומדת לבכות.
אתה אומר: "לא קרה שום דבר חשוב, רק להבא היי זהירה יותר. בסדר?"
אתה הולך לחדרך. אתה מחליף בזריזות את חולצתך המוכתמת בחולצה אחרת, לוקח את תיקך, חוזר לחדר האכילה ממש בזמן שבתך עולה כבר להסעה. היא מסתובבת כלפיך ומנפנפת בידיה לשלום.
אתה מגיע חמש דקות מוקדם מהרגיל לעבודה ומברך את כולם ב"שלום", הבוס שלך מחייך ומעיר איזה יום יפה היום.
הבחנת בהבדל?
שני תסריטים שונים. שניהם החלו באותו יום. שניהם הסתיימו בצורה שונה.
מדוע? בשל תגובותיך!
באמת שאין לך כל שליטה על 10% מהקורה.
אך שאר 90% הם התוצאה מתגובותיך.
האביב הוא זמן התחדשות הטבע, וחג הפסח נותן גם לנו הזדמנות נוספת להתחדש:
"מה נשתנה הלילה הזה"?
"שבלילה הזה אנחנו מחליטים לבחור לצאת משיעבוד להרגלים שלנו,
לתגובות שלנו, לדעות שלנו, למריבות שלנו, לכל התפיסות שהפכו עד היום
את מערכת היחסים בבית לקרב מתיש ומייאש, וההתנהגויות שמעכירות את האווירה בבית. "
"חג החרות" יהיה עבורנו הפעם נקודת ציון לחרות שאנו בוחרים בה:
ל יציאה מהדפוסים שמפריעים לנו בחיים, לשנוי הגישה לחיובית יותר,
לרגועה יותר, למחויכת יותר...
לא לא כדאי לחכות ל"אחרי החג..." יישמו גישה זו כבר היום !
ו שיהיה לכולכם חג חירות שמח.
