|
להפריד בין העיקר לטפל/ ענת גבע
לא מזמן חגגנו יום הולדת עגול לאבי...יום הולדת הוא תמיד הזדמנות נהדרת להעלות זיכרונות,לספר, לברך... לתאר בוידאו או ב"שידור חי" איזה מן אבא הוא,
איזה מן אבא הוא היה....
השמחה והחגיגה עוררה בי שאלה: מעניין מה ילדי יגידו עלי כשאגיע לגילו.
איזו מן אמא אני בעיניהם?! מהן החוויות שאני מעניקה להם כאם?
האם הם יזכרו אותי כאמא כייפית? או אולי אמא נוקשה?
כיצד באמת ילדינו חווים ורואים אותנו?
הורים רבים, לעתים מתעקשים על כל נושא כמעט. נכנסים למאבקי כוח עם ילדיהם, רבים, מתווכחים, כועסים, צועקים, עד שלפעמים שוכחים אפילו על מה...
באחת הסדנאות פגשתי אם שסיפרה לי שבכל יום היא רבה עם בנה בן ה-7 על חידודי העפרונות שנופלים ליד הפח.....
אם אחרת סיפרה לי שהיא במאבקי כוחות בלתי פוסקים עם ביתה בת ה-18 על כך שהבת לוקחת לה אוכל לחדרה. כשניסיתי להבין מה מכעיס כל כך את האם- היא לא מצאה תשובה: "זה לא הליכלוך, ולא הריח...זה פשוט ברמה העקרונית!!" השיבה לי האם.
לעיתים כל כך קרובות אנחנו נכנסים למאבקי כוחות, למריבות ולכעסים עם ילדינו על נושאים, שבעינינו הם עקרוניים, אך אם נבדוק היטב, וננסה להיות אובייקטיבים, נגלה שהם למעשה קטנים ושוליים.
ייתכן שאלה דברים חשובים בעינינו (למרות שבד"כ אם נעצור ונחשוב לרגע, נגלה שגם בעינינו הם לא ממש חשובים...), אולם חשוב שנזכור, כי מה שהילד נושא עימו הוא החוויה- חווית המריבה, חווית הכעסים, חווית הצעקות, הבכי.
הלוא רוב הנושאים שעליהם אנחנו רבים כל כך נשכחים כעבור יום, שבוע, חודש.
מה שנשאר, חרוט, עמוק בליבו של הילד, הוא הזיכרון הרגשי.
זיכרון רגשי זה משפיע גם על התנהגותו והתנהלותו של הילד, מעצב את אופיו ואישיותו, התייחסותו לחיים, לאנשים ולעצמו , ומשפיע באופן ישיר על הדימוי העצמי שלו.
אז מה לדעתכם נושא עימו הילד שלכם? חוויות של שמחה? הנאה? צחוק? או חוויות של כעסים? מריבות? עצב?
שיהיה ברור, אינני אומרת שאסור לנו לכעוס עליהם אף פעם ,שלא צריך להציב לילדים גבולות וחוקים, או שאסור להעמיד אותם במקומם כאשר הם מתנהגים שלא כשורה.
בהחלט חשוב להציב גבולות (במאמר הבא נלמד כיצד לעשות זאת...), וחשוב לחנך את הילדים (זהו תפקידינו), אולם עלינו לתת גם דוגמא אישית, ולהוות מודל לחיקוי – נסו להיות אותו אדם שהייתם רוצים שילדכם יהיה: מאושר, עליז, אופטימי,כייפי, אוהב, מתקשר, נעים הליכות...
הורים רבים מתלבטים לגבי דרכי חינוך ותגובות שונות-
ישנו "מבחן" פשוט אותו תוכלו לערוך לעצמכם כדי לדעת האם התגובה שלכם אפקטיבית, האם התנהגותכם במקרה זה או אחר נכונה:
שאלו את עצמכם את שתי השאלות הבאות:
1. האם אני משיג את המטרה?
2. כיצד התגובה שלי משפיעה על מערכת היחסים עם הילד?
לדוגמא: בכל יום כשאני מגיעה הביתה מהעבודה- הבית מבולגן, הכלים נערמים בכיור, והילדים "נטועים" מול הטלויזיה בלי לנקוף אצבע. בד"כ אני כועסת מאוד וצועקת עליהם. האם אני עושה נכון?
נשאל את שתי השאלות:
1. האם אני משיגה את המטרה? (לא! זה לא עוזר כלל. כל יום אותו סיפור...)
2. מה זה עושה למערכת היחסים שלי עם ילדי? (פוגע מאוד!!)
|
