|
הורות וקריירה ללא רגשות אשם / ענת גבע
הורים רבים בימינו "נקרעים" בין הצורך להיות הורים נוכחים ומשפיעים בחיי ילדיהם לבין דרישות העבודה השוחקות ושעות העבודה הבלתי נגמרות.
הבעיה המהותית היא שגם גדוד של סבתות מקסימות, מטפלות מסורות או סידור אחר לא מצליחים להשקיט אצלנו את רגשות האשמה...
הורים רבים מוצאים את עצמם עובדים שעות נוספות (שלא הוגדרו מראש בתנאי העבודה), ואפילו לוקחים עבודה הביתה, כך שבנוסף על הלחץ האובייקטיבי של עבודה בשתי משרות מלאות (בבית ובחוץ) , מופעל עלינו מכבש פנימי של ייסורי מצפון, רגשות אשמה וכו'.
מה שמוסיף עוד לרגשות האשמה היא העובדה שחלקנו נהנים מאוד מהעבודה, ומרגישים שבמקום עבודתנו מתאפשר לנו לממש את כישורינו, השכלתנו ויכולותינו. לעיתים העבודה הנוספת אף מתוגמלת בנדיבות.
רגשות אשמה, ייסורי מצפון ומטלות הבית המוזנחות, מציקים לנו ואנו נקרעים בין הרצון להתקדם בעבודה לבין הרצון לגדל את ילדינו ולהשקיע בבית ובמשפחה. מה לעשות?
מילת המפתח היא- איזון!!!! (ולדעתי , זוהי המילה החשובה ביותר בשפה העברית ובכלל...)
ע"מ להצליח למלא את שתי המשימות- גם מחויבות לעבודה, וגם מחויבות למשפחה, עלינו לנסות וליצור איזון בין השניים, ולא לאפשר לאחד מהם להשתלט על כל זמננו.
עבודה תובענית היא כמו בור ללא תחתית....ואם אנו נהנים ומתוגמלים ממנה , גדל עוד יותר הסיכון שנסחף לתוכה, ו"נשכח את עצמנו".
לכן, כדאי להציב גבולות ברורים- גם לממונים עלינו, ובעיקר לעצמנו. שאל/י את עצמך- מהם הגבולות שלי? מהו מס' השעות המקסימאלי שאני יכול/ה לעבוד? האם אפשר להגביל את העבודה לימי השבוע ולא לעבוד בחופשות? האם אפשר להחליט על יום /מס' ימים בשבוע בהם אחזור מוקדם יותר ואקדיש את אחר הצהריים כולו לילדי, לבית ולבן/בת הזוג?
רעיון נוסף הוא- "האם/אב הנוכח/ת" – להורים שעובדים גם מהבית:
צרו מרחב עבודה משותף- זה יכול להיות בפינת האוכל, בסלון, בחדר העבודה או בכל מקום אחר. במרחב זה תוכלו להיות ביחד ולעסוק כל אחד בענייניו- הילדים יכולים לשחק, לקרוא, לצייר או להכין שיעורים באותו הזמן שאת/ה עובד ועוסק בענייניך.
אם יש ילדים קטנים- ניתן לקחת בייביסיטר שתשחק עם הפעוט תוך כדי שאת/ה עובד/ת באותו החדר, או בחדר סמוך (עם דלת פתוחה).
בכל הזדמנות שמתאפשרת - קחו את הילדים איתכם לעבודה (אפשר גם עם בייביסיטר).
ולא לשכוח לקחת איתכם מגוון של פעילויות להעסיק אותם,
עודדו את הילדים לעסוק ב"דברים החשובים" שלהם ולאפשר לך לעסוק בעבודתך. סביר להניח שבתחילה הם יפריעו כל רגע, אולם אם תתמידו ותעודדו אותם על כך שהם עוזרים לכם לעבוד, הם יסגלו לעצמם הרגלי עבודה וילמדו כיצד להיות איתך ולשתף פעולה ללא הפרעות רבות.
אם יש לכם רק מעט שעות בילוי עם הילדים במשך היום, השתדלו ליצור בזמן זה חוויה משמעותית- משחק משותף, קריאת ספר, טיול, ואפילו בישול בצוותא.
עדיף לא ל"בזבז" זמן יקר זה במריבות על שיעורים, או בבהייה בטלוויזיה/ מחשב.
ילדים מושפעים ממהות הזמן עם הוריהם ולאו דווקא ממס' השעות- לעיתים עדיפה שעה נעימה, כייפית ומהנה אחת, על שבע שעות של מריבות, כעסים, בכי ועצבים.
ודבר אחרון: לגבי מטלות הבית- ניקיונות, בישול,כביסות וגיהוץ:
כפי שאת/ה מומחה/ית בתחום עבודתך- ישנם אנשים שזוהי מומחיותם וזהו עיסוקם. אני ממליצה להיעזר באנשי מקצוע אלה- "עוזרת בית", "מכבסה" ו"אוכל מוכן" אינן מילים גסות.....מיליוני אנשים ברחבי העולם נעזרים בשירותים אלה, ללא ייסורי מצפון וללא רגשות אשמה...
ולסיום- לאימהות: אני משוכנעת שתיהנו לקרוא את הספר המצוין –
"אין לי מושג איך היא עושה את זה" מאת: אליסון פירסון
המתאר בהומור ולעיתים אף בדמעות את סיפור חיינו....
בהצלחה,
ענת גבע |
