מעבדות לחירות / ענת גבע
לפעמים אנחנו עבדים למחשבות השליליות שלנו- על אחרים ועל עצמנו,
לפעמים אנחנו עבדים לתפיסות שהושרשו בנו מילדות,
למשפטים ששמענו מאימא/אבא/סבתא:
"את/ה צריך/ה להיות..." (השלימו את החסר) ,
"את/ה לא יכול לעשות...."
משפטים שממשיכים להתנגן במוחנו כמו תקליט מקולקל .
לפעמים אנחנו עבדים לפחדים שלנו:
הפחד מלהיות לבד, הפחד מלהיכשל או אולי דווקא הפחד מלהצליח, הפחד מלא להיות שייך, הפחד מלהתחייב ...
לפעמים אנחנו עבדים לאגו שלנו, לכבוד שלנו, לצורך שלנו באהבה, בחיזוקים, בריצוי, בהצלחה, בכסף, בשליטה, בידע....
אז איך יוצאים מעבדות לחירות?
ראשית- מבינים, מכירים ומקבלים את העובדה המשמחת שאנחנו לא מושלמים! (איזה כייף....אחרת היה לנו נורא משעמם בחיים, לא?!)
שנית- מתחילים לדבר בסימני שאלה(?) במקום בסימני קריאה (!)
לדוג' :כשמתנגן במוחנו התקליט:"אני צריך להיות...." תמיד הוסיפו בסוף המשפט
סימן שאלה(?) כשאני חושבת לעצמי: "איזה מרגיזה החברה הזו תמיד היא....." הוסיפו בסוף המשפט: האומנם?
(טיפ קטן: זוהי לא שאלה רטורית והתשובה תמיד תהייה ארוכה ומורכבת יותר
מאשר : כן/לא )
ודבר נוסף: תמיד השתדלו לדון את האחר ובמיוחד את עצמכם לכף זכות.
"היו חביבים, כל מי שאתם פוגשים נלחם בקרב מר" (ג'ון ווטסון)
מאחלת לכולכם חג שמח, חג שיסמל תחילתה של יציאה מעבדות לחירות,
"ברגע שעבד מאמין כי לא ימשיך להיות עבד,
כבליו נושרים. הוא משחרר את עצמו ומורה את הדרך לאחרים.
חירות ועבדות הן מצבי נפש.
חופשיים תהיו !" (מהאטמה גאנדי)
באהבה.
ענת גבע
