בשבחי רגשות האשמה/ ענת גבע
בפסיכולוגיה ובשפה היום-יומית, אשמה היא מצב רגשי שבו אדם חש בקונפליקט על שעשה מעשה שהוא מאמין כי לא היה צריך לעשותו (או לחלופין לא עשה מעשה שהיה צריך לעשותו). מצב שכזה מעורר רגש שאינו חולף במהירות ואשר מוזן על ידי המצפון.
חלק מן הפסיכולוגים האבולוציונים טענו כי אשמה היא רגש אנושי רציונלי שהתפתח במהלך האבולוציה.
תמיד אומרים לנו שאשמה הוא רגש שלילי, שצריך לשחרר את רגשות האשמה, שצריך לסלוח לעצמנו, שצריך להחליף את רגשות האשמה במחשבות חיוביות...
האמנם? !
אני מאמינה שאין רגשות שליליים או חיוביים. כל הרגשות הם אנושיים וחשובים...
רגשות הם איתותים...חלקם טבועים בנו משחר ילדותנו. רגש הפחד למשל מאותת לנו על סכנה פוטנציאלית.
רגש האשמה מאותת לנו על כך שכנראה לא היינו בסדר...
להרגיש אשמה (גם אם זמן ארוך לאחר מעשה) זהו דבר חשוב מאין כמוהו.
לדוגמא: אם פגעתי במישהו, ואני חשה אשמה אני אומרת לעצמי-
א. כנראה טעיתי- (כן, כן...אפילו אני טועה לפעמים...)
ב. אכפת לי ממנו (הרי בסה"כ אני אדם אמפאטי וחביב...: )
ג. כואב לי על שפגעתי (כבר אמרתי שאני אדם חביב?)
ד. הייתי צריכה לנהוג אחרת...
ה. בפעם הבאה אנהג אחרת...
בקיצור: המון תובנות ... והבונוס הגדול: סביר להניח שלא אפגע בו שוב...
כמובן שכל הנאמר מתייחס לפעמים בהם אנו חשים רגש אשמה בצדק.
לצערנו, לעיתים אנו נוטלים על עצמנו אשמה שלא בצדק. במקרה זה, תחושה האשמה עלולה להיות הרסנית, מכיוון שכשאנו לא באמת אחראיים למה שקרה אין לנו אפשרות אמיתית לצמיחה ולמידה.
לסיכום, רגש האשמה- ככל רגש אחר הינו חשוב ויכול להניע אותנו ללמידה, צמיחה, התפתחות, מודעות ופעולה מושכלת יותר בעתיד....
אם רק נבחר להסתכל עליו כך...
